Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | במשך שנים רבות, מבלי לעשות מהומה גדולה על זה, השלטונות בניו יורק נכים ביותר של לחצני שליטה שפעם פעלו להולכי רגל אורות בעיר. טיימרים ממוחשבים, הם החליטו, כמעט תמיד עבדו טוב יותר. בשנת 2004 נותרו פחות מ -750 מתוך 3,250 כפתורים כאלה. ממשלת העיר לא לקחה משם את הכפתורים הנכים - מזמנת אצבעות אינספור ללחיצה חסרת תועלת. בתחילה, הכפתורים שרדו בגלל העלות של הסרת אותם. אבל התברר כי אפילו כפתורים לא פועלים משרתים מטרה. הולכי רגל שלחצו על כפתור צפויים פחות לעבור לפני שהאיש הירוק מופיע, אומר טל אורון-גלעד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לאחר שלמדה התנהגות במעברים, היא מציינת שאנשים נוטים יותר לציית למערכת שמתיימרת להקשיב לקלט שלהם. לחצנים לא פעילים מייצרים אפקטי פלסבו מהסוג הזה, משום שאנשים כמו רושם של שליטה במערכות בהם הם משתמשים, אומר איתן אדר, מומחה לאינטראקציה בין המחשב האנושי באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור. ד"ר אדר מציין שתלמידיו בדרך כלל מתכננים תוכנה עם כפתור "שמור" שניתן ללחוץ עליו, שאין לו תפקיד מלבד להרגיע את אותם משתמשים שאינם מודעים לכך שהקשותיהם נשמרות אוטומטית בכל מקרה. תחשוב על זה, הוא אומר, כמגוון של הונאה נדיבה כדי להתמודד עם הקור האמיתי של עולם המכונה. זוהי השקפה אחת. אבל, במעברי כביש לפחות, לחצני הפלסבו עשויים גם להיות כהים יותר. ראלף ריסר, ראש מכון FACTUM, מכון וינאי שמחקר גורמים פסיכולוגיים במערכות התנועה, מעריך כי המודעות של הולכי הרגל לקיומם, וכעס על הטעיה, עולה על היתרונות. |