Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | לאורך שנים רבות, ובלי לעשות עניין, השביתו הרשויות בניו יורק את רוב כפתורי הלחיצה שפעם הפעילו את הרמזורים להולכי רגל במעברי החצייה בעיר. טיימר ממוחשב, כך החליטו, עובד ברוב המקרים טוב יותר. עד 2004 פעלו פחות מ-750 מתוך 3250 כפתורים מסוג זה. אך העירייה לא הורידה את הכפתורים שלא פעלו – כפתורים שהזמינו לחיצות שווא בלי ספור. בהתחלה הכפתורים שרדו בגלל העלות של הסרתם. אבל התברר שגם לסתם כפתורים יש מטרה. הולכי רגל הלוחצים על כפתור, נוטים פחות לחצות טרם הופעתו של האיש הירוק, אומרת טל אורון-גלעד של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא חקרה התנהגות בצמתים ומציינת שאנשים מצייתים יותר למערכת שמתיימרת להגיב לפעולה מצדם. כפתורים לא פעילים מייצרים אפקט פלצבו מסוג זה כי אנשים אוהבים ראשם של שליטה על מערכות שבהן משתמשים, אומר איתן עדר, מומחה באינטראקציה בין מחשב לאדם באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור בארה"ב. ד"ר עדר מציין שהתלמידים שלו בדרך כלל מעצבים תוכנה עם כפתור שניתן ללחוץ עליו ושתפקידו היחיד הוא להרגיע את המשתמש שלא מודע לעובדה שלחיצותיו על המקשים נשמרות בכל מקרה. תראה בזה, הוא אומר, נגיעה של הונעה ידידותית כנגד הקור האינהרנטי של עולם המכונות. זאת גישה אחת. אבל יכול להיות שלכפתורי פלצבו צד אפל יותר, לפחות בהקשר לצמתים. ראלף ריסר, העומד בראש של FACTUM, מכון בווינה שחוקר גורמים פסיכולוגיים במערכות תעבורה, מעריך שהמודעות אצל הולכי רגל לקיומם של כפתורים אלה, וכתוצאה מכך התמרמרות על ההונאה, עולה על היתרונות. |