Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | במשך שנים רבות וללא המולה רבה נטרלו הרשויות בניו יורק את רוב כפתורי הבקרה שהופעלו במעברי חציה ברמזורים בעיר. מנגנונים ממוחשבים, כך הן החליטו, פעלו, כמעט תמיד, טוב יותר. ב-2004, פחות מ750 מתוך 3250 כפתורים כאלה נשארו פעילים. הרשויות בעיר לא הסירו את הכפתורים שלא עבדו - קוראים לאין ספור אצבעות ללחוץ לשווא. בתחילה שרדו הכפתורים בגלל מחיר הסרתם אולם, נמצא כי גם הכפתורים שלא פעלו שמשו מטרה. הולכי רגל שלוחצים על הכפתור נוטים פחות לחצות את הכביש לפני שמגיע האור הירוק, אומרת טל אורון-גלעד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, בישראל. טל, הלומדת התנהגות במעבר חציה, מציינת שאנשים נוטים יותר לציית למערכת ששמה לב לתשומה שלהם. איתן הדר, מומחה ביחסי אדם-מחשב באוניברסיטה של מישיגן, אן הרבור, אומר שאנשים אוהבים את הרושם שכפתור לא פעיל יוצר פלצבו אפקט של שליטה על מערכות שהם משתמשים. ד"ר אדר מציין שהתלמידים שלו מעצבים תוכנות עם כפתור "שמור" שאין לו כל שימוש, מלבד לתת אישור לאותם משתמשים שלא מודעים שההקלדה שלהם נשמרת באופן אוטומטי. חישבו על כך, אומר ד"ר אדר, שזו כנגיעה של הטעיה נדיבה כדי להתריס על הקרירות הטבועה בעולם המכשור. זו דעה אחת. אולם, במעבר חציה, לפחות, לכפתורי הפלצבו יכול להיות גם צד אפל. רלף רייזר, ראש FACTUM, מוסד ויאטנמי החוקר גורמים פסיכולוגיים במערכות תחבורה, מעריך שהמודעות של עוברי הרגל למציאות שחוו והתרעומת שתבוא בעקבות הידיעה על ההטעיה גוברת על היתרונות. |