Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | במהלך השנים ובלי לעורר מהומה, הפסיקו הרשויות בניו יורק את פעולתם של מרבית לחצני השליטה שהפעילו בעבר את הרמזורים במעברי החציה של הולכי הרגל בעיר. קוצבי זמן ממוחשבים, כך החליטו, פועלים תמיד טוב יותר. בשנת 2004, המשיכו לפעול פחות מ-750 לחצני שליטה מתוך 3,250. אך העיריה לא הסירה את הלחצנים שכבר לא פעלו. ואלה מזמינים אין ספור אצבעות ללחוץ עליהם לחינם. בתחילה, הלחצנים שרדו בשל עלות הסרתם. אך אז התגלה שגם לחצנים לא פעילים משרתים מטרה. הולכי רגל שלוחצים על לחצן נוטים פחות לחצות את הרחוב בטרם מופיע האיש הירוק ברמזור. כך אומרת טל אורון-גלעד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. לאחר מחקר שקיימה בנוגע להתנהגות בעת מעבר כבישים, היא מציינת שאנשים מצייתים ברצון למערכת שמתימרת להתייחס לנתונים שהם מזינים. לחצנים לא פעילים יוצרים אפקט של אינבו (פלצבו) מעין זה, משום שרושם של שליטה על מערכות מוצא חן בעיני המשתמשים בהן, אומר איתן אדר, מומחה באינטראקציות אדם-מחשב באוניברסיטה של מישיגן שבאן ארבור. ד"ר אדר מציין שהסטודנטים שלו מתכננים בדרך כלל תוכנות המצוידות בלחצן "שמירה" שאפשר להקיש עליו ואשר כל תפקידו הוא להניח את דעתם של המשתמשים שלא מודעים לכך שההקשות שלהם על הקלידים נשמרות אוטומטית ממילא. חשבו על כך כמעשה מרמה מיטיב שבא להקל על הקור הטבוע בעולם המכונות. זוהי דעה אחת. אך במעברי חצייה לפחות, לחצני אינבו עשויים להתגלות כבעלי צד אפל. ראלף ריסר, שעומד בראש FACTUM, מכון וינאי שחוקר את הגורמים הפסיכולוגיים במערכות תחבורה, מעריך שתשומת הלב של הולכי רגל לקיומם של הלחצנים, ובעקבותיה התרעומת על המרמה עולות במשקלן על התועלת. |