Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | במשך שנים רבות, ללא שנעשתה מהומה רבה, השלטונות בניו יורק ביטלו את רוב לחצני התאורה ששימשו את מעברי החצייה של הולכי רגל בעיר. הם החליטו, ששימוש בטיימרים ממוחשבים, כמעט תמיד עובדים בצורה טובה יותר. עד שנת 2004 נותרו פחות מ-750 מתוך 3,250 לחצנים מתפקדים. העיריה לא הסירה את הלחצנים המושבתים, פעולה המזמנת אין ספור לחיצות חסרות תועלת עליהם. בתחילה, הכפתורים שרדו בגלל העלות הגבוהה להסרתם. אבל התברר כי אפילו כפתורים שאינם פועלים משרתים מטרה. הסבירות שהולכי רגל שלחצו על כפתור יעברו במעבר החצייה לפני הופעת להדמות של האיש הירוק, נמוכה הרבה יותר, כך לטענת טל אורון-גלעד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לאחר שהיא חקרה את התנהגות המשתמשים במעברי החצייה, היא מציינת שאנשים נוטים יותר לציית למערכת שמתיימרת לקלוט את הפקודה שלהם. לחצנים לא פעילים מייצרים אפקט בעל השפעה, שכן, אנשים אוהבים את ההרגשה שהם בעלי שליטה על מערכות בהן הם משתמשים, כך לטענת איתן אדר, מומחה לאינטראקציה בין המחשב לאדם, מאוניברסיטת אן הרבור במישיגן. ד"ר אדר מציין שתלמידיו בדרך כלל מתכננים תוכנה עבור הלחצן המבצעת פעולת שמירה, כך, שאין ללחצן תפקיד מלבד הרגעת המשתמשים, בנוסף לכך שהם אינם מודעים לכך שהלחיצות על הלחצנים נשמרות אוטומטית בכל מקרה. כשחושבים על כך, הוא אומר, יש כאן סוג של "הונאה נדיבה" כדי להתמודד מול "הקרירות המהותית" של עולם המכונה. זוהי השקפה אחת. אבל, כאשר לפחות בעת חציית כביש, ללחצנים המשפיעים על השליטה עשוי להיות גם צד אפל. ראלף ריסר, ראש מכון FACTUM, מכון מחקרי בווינה החוקר גורמים פסיכולוגיים משולבים במערכות תעבורה, מעריך כי מודעות הולכי הרגל לקיום הלחצנים, למרות שהם מפתחים טינה על ההטעיה, עולה על יתרונותיהם. |