A new ProZ.com translation contests interface is currently in development, and a preview contest is underway. Click here to visit the new interface »

Previous ProZ.com translation contests

English » Hebrew - 6 entries


"Hearing Myself Think" by Richard Beard - www.richardbeard.info 382 words
Heathrow Airport is one of the few places in England you can be sure of seeing a gun. These guns are carried by policemen in short-sleeved shirts and black flak-jackets, alert for terrorists about to blow up Tie-Rack. They are unlikely to confront me directly, but if they do I shall tell them the truth. I shall state my business. I’m planning to stop at Heathrow Airport until I see someone I know. (...)

Astonishingly, I wait for thirty-nine minutes and don’t see one person I know. Not one, and no-one knows me. I’m as anonymous as the drivers with their universal name-cards (some surnames I know), except the drivers are better dressed. Since the kids, whatever I wear looks like pyjamas. Coats, shirts, T-shirts, jeans, suits; like slept-in pyjamas. (...)

I hear myself thinking about all the people I know who have let me down by not leaving early on a Tuesday morning for glamorous European destinations. My former colleagues from the insurance office must still be stuck at their desks, like I always said they would be, when I was stuck there too, wasting my time and unable to settle while Ally moved steadily onward, getting her PhD and her first research fellowship at Reading University, her first promotion.

Our more recent grown-up friends, who have serious jobs and who therefore I half expect to be seeing any moment now, tell me that home-making is a perfectly decent occupation for a man, courageous even, yes, manly to stay at home with the kids. These friends of ours are primarily Ally’s friends. I don’t seem to know anyone anymore, and away from the children and the overhead planes, hearing myself think, I hear the thoughts of a whinger. This is not what I had been hoping to hear.

I start crying, not grimacing or sobbing, just big silent tears rolling down my cheeks. I don’t want anyone I know to see me crying, because I’m not the kind of person who cracks up at Heathrow airport some nothing Tuesday morning. I manage our house impeccably, like a business. It’s a serious job. I have spreadsheets to monitor the hoover-bag situation and colour-coded print-outs about the ethical consequences of nappies. I am not myself this morning. I don’t know who I am.

The winning and finalist entries are displayed below.To view the like/dislike tags the entries received simply click on the "view all tags" link on the right hand corner of each entry.

You can leave your feedback for this pair at the bottom of the page.

Congratulations to the winners and thanks to all the participants!






Entry #1 - Points: 35 - WINNER!
Michal Panner (X)
Michal Panner (X)
United States
View all tags
שדה התעופה היתרו הוא אחד המקומות הספורים באנגליה שבהם אין ספק שתראו אקדח. את האקדחים נושאים שוטרים בחולצות שרוול קצר ואפודי מגן שחורים, המחפשים טרוריסטים שמתכוונים לפוצץ את חנות העניבות. הם לא יתעמתו איתי ישירות, אבל אם זה יקרה, אני אומר להם את האמת. אני אומר להם מה אני עושה כאן. אני מתכוון לשבת בהיתרו עד שאראה מישהו שאני מכיר.

למרבה הפלא, אני מחכה 39 דקות ולא רואה מישהו שאני מכיר. אף לא איש. ואיש לא מכיר אותי. אני אלמוני כמו הנהגים בעלי תגיות השם האוניברסאליות (אני מכיר כמה שמות משפחה), רק שהם לבושים טוב יותר. מאז שנולדו הילדים, כל מה שאני לובש, נראה כמו פיג'מה. מעילים, חולצות, חולצות טריקו, ג'ינס, חליפות; כאילו ישנתי בפיג'מה.

אני שומע את עצמי חושב על כל האנשים שאני מכיר, שאכזבו אותי כשלא עזבו מוקדם ביום שלישי בבוקר ליעדים זוהרים באירופה. עמיתיי לשעבר ממשרד הביטוח ודאי תקועים עדיין במשרד, כפי שתמיד אמרתי שיקרה כשגם אני הייתי תקוע שם, מבזבז את זמני ולא מצליח להתאקלם, בעוד אלי התקדמה בהתמדה, השלימה דוקטורט וזכתה במענק מחקר ראשון באוניברסיטת רידינג, זכתה בקידום ראשון.

חברים שהכרנו באחרונה, אלה בעלי העבודות הרציניות, ולכן אני מצפה לראותם בכל רגע, אומרים לי שעקר-בית הוא מקצוע מכובד ביותר לגבר, אמיץ אפילו. כן, זה גברי להישאר בבית עם הילדים. החברים שלנו הם בעיקר החברים של אלי. אני כבר לא מכיר אף אחד. והרחק מהילדים והמטוסים שמעליי, אני שומע את עצמי חושב, ואני שומע מחשבות של יבבן. זה לא מה שקיוויתי לשמוע.

אני מתחיל לבכות, אני לא מעווה את פניי או מתייפח, אלא דמעות גדולות זולגות בדממה על לחיי. אני לא רוצה שמישהו שאני מכיר יראה אותי בוכה, כי אני לא אחד שיתמוטט בהיתרו ביום שלישי בבוקר. אני מנהל את הבית למופת, כמו עסק. זו עבודה רצינית. יש לי גיליונות אלקטרוניים לניטור מצב שקיות שואב האבק, ותדפיסים מקודדים לפי צבעים על ההשלכות האתיות של חיתולים. אני לא אני הבוקר. אני לא יודע מי אני.
Ron Armon
Ron Armon
Israel
Congratulations, Michal! Well done!

A good translation (Came first on my list too!)



Entry #2 - Points: 27
View all tags
נמל התעופה הית'רו הוא אחד המקומות הבודדים באנגליה שבו אתם יכולים להיות בטוחים שתראו אקדח. האקדחים הללו נישאים בידי שוטרים בחולצות קצרות ובשכפ"צים שחורים, בכוננות מפני טרוריסטים המתכוונים לפוצץ את חנות העניבות. לא סביר שהם יפנו אלי ישירות, אך אם יעשו כן, אומר להם את האמת. אגיד להם מה אני עושה שם. אני מתכנן להישאר בהית'רו עד שאראה מישהו שאני מכיר (...).

למרבית הפלא, אני מחכה כבר שלושים ותשע דקות מבלי לראות אף אחד שאני מכיר. אף לא אחד, ואף אחד גם לא מזהה אותי. אני אנונימי ממש כמו הנהגים עם תגיות השם הסטנדרטיות שלהם (את חלק משמות המשפחה אני דווקא מכיר), למעט העובדה שהנהגים לבושים טוב יותר. מאז שנולדו הילדים, כל מה שאני לובש נראה כמו פיג'מה. מעילים, חולצות, טי-שירטים, ג'ינס, חליפות; הכול כמו פיג'מה שישנוּ בה (...).

אני שומע את עצמי חושב על כל אותם אנשים שאני מכיר שאכזבו אותי בכך שלא טסו להם ביום שלישי בבוקר אל יעדים אירופאים נוצצים. הקולגות שלי לשעבר מסוכנות הביטוח בטח עדיין רכונים מעל השולחנות שלהם, ממש כמו שתמיד אמרתי שיעשו, כאשר גם אני הייתי תקוע שם, מבזבז את זמני ולא מסוגל להתברגן בעוד שאָלי התקדמה לה באופן שיטתי הלאה, קיבלה את הדוקטורט שלה ואת מלגת המחקר הראשונה שלה מטעם אוניברסיטת רדינג, את הקידום הראשון שלה בעבודה.

החברים הבוגרים שרכשנו בזמן האחרון, שיש להם ג'ובים רציניים ולכן אני כמעט מצפה לראותם כאן בכל רגע, מספרים לי שעקרוּת בית היא עיסוק מכובד בהחלט לגבר, ואפילו נועז, כן, זה גברי להישאר בבית עם הילדים. החברים האלה שלנו הם בעיקר חבריה של אָלי. נראה שאני כבר לא מכיר יותר אף אחד, וכשאני רחוק מהילדים ומהמטוסים העוברים ממעל, כשאני שומע את עצמי חושב, אני שומע את מחשבותיו של קוּטר. זה לא מה שקיוויתי לשמוע.

אני מתחיל לבכות, לא לעוות את פניי או ליבב, אלא להזיל דמעות גדולות וחרישיות במורד לחיי. איני רוצה שמישהו שאני מכיר יראה אותי בוכה, מפני שאני לא מאלה שנשברים בנמל התעופה הית'רו באיזה יום שלישי סתמי כלשהו. אני מנהל את הבית שלנו באופן מושלם, ממש כמו עסק. זו תעסוקה רצינית. יש לי גיליונות אקסל למעקב אחר מצב השקיות בשואב האבק, ותדפיסים מקודדי-צבעים ביחס להשלכות המוסריות של השימוש בחיתולים. הבוקר אני פשוט לא עצמי. אני לא יודע מי אני.



Entry #3 - Points: 18
Ron Armon
Ron Armon
Israel
View all tags
נמל התעופה הית'רו הוא מהמקומות הבודדים באנגליה בו לבטח תזכה לראות אקדח. את האקדחים נושאים שוטרים בחולצות קצרות-שרוולים ובשכפ"צים, דרוכים לאתר מחבלים העומדים לפוצץ את חנות העניבות של Tie-Rack.
לא סביר שהם יתעמתו איתי ישירות, אך אם כן - אספר להם את האמת. אני אגיד להם מה אני עושה כאן. אני מתכנן לעצור בנמל התעופה הית'רו עד שאראה מישהו שאני מכיר. (...)

מדהים, אך אני ממתין שלושים ותשע דקות מבלי לראות ולו אדם אחד שאני מכיר. גם לא אחד, ואף אחד לא מכיר אותי. אני אלמוני כמו הנהגים עם שלטי השמות האוניברסליים שלהם (כמה שמות משפחה שאני מכיר), פרט לכך שהנהגים לבושים יפה יותר. מאז שיש לי ילדים, כל מה שאני לובש נראה כמו פיג'מה. מעילים, חולצות, ג'ינסים, טריקו, חליפות; הכל כמו פיג'מות משומשות. (...)

אני שומע את עצמי חושב על כל אותם אנשים שאני מכיר שהנחילו לי אכזבה כשלא המריאו עם שחר, אור ליום שלישי, ליעדים אירופיים זוהרים. עמיתיי לשעבר מסוכנות הביטוח נותרו ודאי תקועים עדיין בעמדות שלהם, כמו שתמיד אמרתי שיקרה, בזמן שגם אני הייתי תקוע שם, מבזבז את זמני ולא מסוגל למצוא את מקומי, בעוד אלי נעה קדימה בעקביות, מקבלת את התואר שלה ברפואה, את מלגת המחקר הראשונה שלה באוניברסיטת רידינג ואת הקידום הראשון שלה.

חברינו הבוגרים יותר מהשנים האחרונות, שיש להם משרות רציניות ולכן אני כמעט מצפה שיופיעו כאן בכל שנייה, אומרים לי שניהול משק בית הוא עיסוק מכובד לחלוטין לגבר, אמיץ אפילו. כן, זה גברי להישאר בבית עם הילדים. החברים האלה שלנו הם בעיקר החברים של אלי. דומה שאני כבר לא מכיר יותר אף אחד. והרחק מהילדים ומהמטוסים שחגים מעל לראשי, כשאני יכול לשמוע את עצמי חושב, אני שומע מחשבות של בכיין. לא זה מה שקיוויתי לשמוע.

אני מתחיל לבכות, לא מעווה את פניי או מייבב, רק דמעות שקטות וגדולות שזולגות במורד לחיי. אני לא רוצה שמישהו שאני מכיר יראה אותי בוכה, כי אני לא מסוג האנשים שמתפרקים להם בהית'רו בבוקר לא עבות אחד של יום שלישי. אני מנהל את הבית שלנו ללא רבב, כמו עסק. זו עבודה רצינית. יש לי גיליונות-מחשב למעקב אחר מצב שקית האבק של השואב ותדפיסים עם קידוד-צבעים אודות ההשלכות המוסריות של חיתולים. אני לא אני הבוקר. אני לא יודע מי אני.



Entry #4 - Points: 15
View all tags
נמל התעופה הית'רו הוא אחד מהמקומות הבודדים באנגליה בהם אתה יכול להיות בטוח כי תבחין באקדח. אקדחים אלו נישאים ע"י שוטרים הלבושים חולצות בעלות שרוולים קצרים שמעליהן שכפ"צים, ותפקידם להרתיע את הטרוריסטים המתעתדים לפגע בחנויות הדיוטי פרי. סביר להניח שהם לא יפנו אליי ישירות, אבל במקרה שכן אני אומר להם את האמת. אני אדווח מדוע אני כאן. אני מתכנן להישאר בנמל התעופה הית'רו עד אשר אפגוש מישהו שאני מכיר.(...)

למרבה ההפתעה, אני ממתין כבר שלושים וחמש דקות ועדיין לא הבחנתי אפילו באדם אחד שאני מכיר. אף לא אחד, ואף אחד לא מכיר אותי. אני אנונימי כמו הנהגים המניפים את שלטי השם הכללים הללו (כן אני יודע, חלקם הם שמות משפחה), רק שהנהגים לבושים יפה יותר. מאז שיש לי ילדים כל מה שאני לובש נראה כמו פיג'מה. מעילים, חולצות, חולצות טי, ג'ינס, חליפות, כולם נראים כאילו ישנתי בהם. (...)

אני שומע את עצמי חושב על כל האנשים שאני מכיר ואשר אכזבו אותי בכך שלא עזבו ביום שלישי בבוקר ליעדים אירופאים זוהרים. עמיתיי לשעבר ממשרד הביטוח כנראה עדיין תקועים ליד שולחנותיהם, בדיוק כמו שתמיד אמרתי שיהיו כאשר גם אני הייתי תקוע שם, מבזבז את זמני ולא מסוגל להתיישב בעוד אלי מתקדמת, סיימה את לימודי הדוקטורט שלה, קיבלה את מענק המחקר הראשון שלה באוניברסיטת רדינג, את הקידום הראשון שלה.

חברינו הבוגרים החדשים ביותר, אשר מחזיקים בעבודות רציניות ולכן די ציפיתי לפגוש מי מהם ממש בכל רגע, אומרים לי שלהיות אחראי על משק הבית זאת עבודה מכובדת לגבר, אפילו אמיצה, כן, מאוד גברי להישאר בבית עם הילדים. אותם חברים הם בעיקר חבריה של אלי. נדמה שאני כבר לא מכיר אף אחד יותר, והרחק מהילדים ומהמטוסים שמעל אני יכול לשמוע את מחשבותיי, מחשבותיו של בכיין. זה לא מה שקיוויתי לשמוע.

התחלתי לבכות, לא התייפחות או יבבה, פשוט דמעות שקטות הזולגות במורד לחיי. לא רציתי שאף אחד ממכריי יראה אותי בוכה בגלל שאני לא מסוג האנשים אשר מתמוטטים כך סתם בנמל התעופה הית'רו בבוקרו של יום שלישי סתמי. אני מנהל את משק ביתנו ללא רבב, ממש כמו עסק. זאת עבודה רצינית. יש לי גיליונות אלקטרונים בעזרתם אני עוקב אחר מצבו של שק שואב האבק, ותדפיסים מסודרים בנוגע להשלכותיהם המוסריות של חיתולים. אני לא עצמי הבוקר. אני לא יודע מי אני  



Entry #5 - Points:
anonymousView all tags
שדה התעופה היתרו הוא אחד משני המקומות באנגליה בו אתה יכול להיות בטוח שתיראה רובה. שוטרים בחולצות עם שרווילים קצרים ואפודות שחורות חסינות כדורים נושאים רובים אלה, דרוכים למחבלים שעומדים לפוצץ את חנות העניבות של רשת טיי-ראק. ספק רב שיתעמתו ישירות אתי, אבל אם יעשו כך אומר להם את האמת. אצהיר את עינייני. מתכוון אנוכי לעצור בשדה התעופה היתרו עד אשר אראה מישהו מוכר. (...)

בתדהמה, ממתין אני שלושים ותשע דקות ואינני רואה אדם אחד מוכר. אף לא אדם אחד, ואיש אינו מכיר אותי. אני אלמוני באותה מידה כמו הנהגים עם כרזות השמות האוניברסאליים (אני מכיר אחדים מהשמות הפרטיים ), מלבד שהנהגים לבושים יפה יותר. מאז הילדים, כל מה שאני לובש ניראה כפיג'מה. מעילים, כותנות, חולצות-טריקן, מכנסי ג'ינס, חליפות; כמו פיג'מה בה ישנתי. (...)

שומע אני את עצמי חושב על כל האנשים שאני מכיר ושאיכזבו אותי באי עזיבה מוקדמת בוקר ליום שלישי אל עבר יעדים אירופאיים מרהיבים. עמיתי הקודמים ממשרד הביטוח כנראה תקועים עדיין ליד שולחן העבודה שלהם, כפי שתמיד אמרתי שיהיו כאשר אני גם הייתי תקוע שם, מבזבז את זמני ללא מסוגלות להסתדר בעוד שעאלי התקדמה באופן יציב אל עבר קידומה הראשון, בקבלה את הדוקטורט שלה ואת מענק המחקר הראשון באוניברסיטת רידינג.

חברים המבוגרים שלנו האחרונים יותר, אשר להם משרות רציניות ולכן אני חצי מצפה לפגוש אותם בכל רגע, אומרים לי שעבודות-הבית הוא עיסוק לגמרי הגון עבור גבר, אמיץ אפילו, וכן, זה גברי להשאר בבית עם הילדים. חברים אלה שלנו הם בראש וראשונה חבריה של עאלי. ניראה לי שאינני מכיר יותר אף אחד, והרחק מהילדים ומהמטוסים שמעל, בשומעי את עצמי חושב, שומע אני את מחשבותיו של יללן. אין זה מה שקיוויתי לשמוע.

התחלתי לבכות, ללא עוויות פנים או התיפחות, דמעות גדולות דוממות בלבד מתגלגלות מטה על לחייי. אינני חפץ שאיש שמכיר אותי יראה אותי בוכה, מכיוון שאינני סוג האדם שישבר בשדה התעופה היתרו באיזה ולא כלום של בוקר ליום שלישי. סידרתי את ביתנו ללא כל רבב, בדומה לעסק. זוהי משרה רצינית. יש לי גליונות אלקטרוניים כדי לפקח על מצב שואב האבק ותדפיסים מקודדי-צבע על התוצאות האתיות של החיתולים. אני לא עצמי הבוקר. אני לא יודע מי אני.




Entry #6 - Points:
Akiva Brest (X)
Akiva Brest (X)
Israel
View all tags
נמל התעופה היתרו הוא אחד המקומות שבאנגליה שיש ודאות שתראו בו כלי נשק. כלי נשק אלו הם נשאים על ידי שוטרים לבושי חולצות בעלי שרוולים קצרים ושכפ"צים שחורים, מגלים ערנות בפני מחבלים העומדים לפוצץ "טיי רק" זה אינו סביר שהם יתעמתו איתי באופן ישר, אך במידה וכן, אספר להם את האמת. אציין את מטרתי. אני מתכנן להשתהות בהיתרו עד שאפגוש מכר. (...)

לתדהמתי, אני ממתין שלושים ותשע דקות ולא רואה אף מכר. אף לא אחד, ומה גם, אף אחד לא מכיר אותי. אני כזה אנונימי כמו הנהגים בעלי תגי השם האוניברסאליים (כמה משמות המשפחה ידועים לי), פרט לכך, שהנהגים לבושים יותר טוב. מאז הילדים, כל מה שאני לובש נראה כמו פיג'מה. מעילים, חולצות, חולצות טריקו, ג'ינס, חליפות; הכול נראה כמו פיג'מה אחרי לילה של שינה. (...)

אני שומע את עצמי חושב אודות כל האנשים שאני מכיר, ומהם התאכזבתי מכוון שהם לא יצאו לדרך מוקדם בבוקר ביום שלישי ליעדים אירופאים זוהרים. עמיתיי הקודמים ממשרד הביטוח וודאי עדיין תקועים ליד שולחנות העבודה שלהם, כפי שתמיד אמרתי שכך יהיה כאשר אני הייתי תקוע שם כמותם, מבזבז את זמני וללא יכולת להתקדם כפי ש"אלי" התקדמה בהתמדה, בהשגת הדוקטורט שלה ואת מענק המחקר שלה באוניברסיטת רדינג, הקידום הראשון שלה.


לידידים המבוגרים שלנו מעת האחרון, המחזיקים במשרות רציניות, לכן יש לי ציפייה למחצה לראותם כל רגע, אומרים לי שלהיות עקר בית הוא מקצוע מכובד למדי עבור גבר, אפילו אמיץ, כן, זה דבר מאד גברי להישאר בבית עם הילדים.
חברינו אלה הם בעיקר חברים של אלי. נראה לי, שאין אני מכיר אף אחד יותר, ובהיותי רחוק מהילדים והמטוס ממעל, אני שומע את עצמי חושב, אני שומע משחבות של "קוטר" זה לא משהו שקיוויתי לשמוע.

אני מתחיל לבכות, לא עוויות ולא ייבובים, פשוט דמעות של שתיקה החלו מתגלגלים לכיוון לחיי. אינני רוצה שמכריי יבחינו בי בוכה, כי אני אינני הטיפוס שרגיל להתמוטט בנמל תעופה היתרו בעבור עניין סתמי ביום שלילי בבוקר. אני מנהל את משק הבית ללא דופי, ממש כמו ניהול עסק. זאת משרה רצינית. יש לי גיליונות אלקטרוניים לניטור שקיות שואב האבק ותדפיסי צבע לגבי מסקנות האתיות של טיטולים. הבוקר הזה אני עצמי. אני לא יודע מי אני.



« return to the contest overview



Translation contests
A fun way to take a break from your normal routine and test - and hone - your skills with colleagues.